הדרך שהביאה אותי
להיות גלי אביגיל
גדלתי בבית חילוני לחלוטין. ילדה שגדלה בתוך החיים כמו שהם — עם הבית, המשפחה, החוויות, השאלות והמאבקים שליוו אותי כבר מגיל צעיר. כבר בגיל ההתבגרות עברתי תקופות לא פשוטות, עם מחשבות קשות ושאלות על החיים ועל המקום שלי בהם. אבל הייתי גם ילדה עם הרבה כוח. למדתי להסתדר, לעבוד, לעשות, להילחם על המקום שלי ולא לחכות שמישהו יבוא להציל אותי.
החיים המשיכו. נישאתי, הקמתי משפחה, עברתי גירושין, ובמשך תשע שנים הייתי במסע משלי. אחר כך נישאתי שוב. גם בנישואים השניים לא קיבלתי חיים מושלמים. היו אהבה, משפחה ורגעים טובים — אבל גם משברים, כאבים, כעסים, שאלות ונקודות שבהן הייתי צריכה להסתכל עמוק פנימה. ובמקביל היו גם הצלחות ונפילות בחיים ובעבודה.
ואז הגיע גם השינוי הגדול בחיי — החזרה בתשובה. בשבילי זו לא הייתה רק החלפה של אורח חיים, זו הייתה דרך של חיפוש אחר משמעות, אחר אמת, אחר הקשר שלי עם הבורא, ובעיקר — אחר ההבנה של האדם והנפש שלו. הדרך הזאת פתחה בפני עולם של תורה, חסידות, תורת הנפש והסתכלות אחרת לגמרי על החיים ועל האדם.
רציתי להבין מה באמת קורה בתוך האדם. למה אדם יודע משהו בשכל ובכל זאת פועל אחרת? למה אנחנו חוזרים לאותם דפוסים? למה פחד ממשיך לנהל אותנו? ואיך חוויות מהעבר ממשיכות לחיות בתוכנו?
משם התחיל המסע המקצועי שלי. למדתי שיטות שונות וחיברתי בין עולמות: CBT, E.M.P, תרפיית ממדים, רפואת עץ הדורות, עין הבדולח ותורת המראות של הבעל שם טוב. ככל שלמדתי יותר, הבנתי שאין שיטה אחת שמתאימה לכל אדם — יש אדם, יש את הסיפור שלו, ויש את הדרך שמתאימה לו.
היום אני מביאה איתי את כל הדרך הזאת אל החדר. לא כדי להגיד לאדם איך לחיות, אלא כדי לשבת איתו, להקשיב לסיפור שלו, להבין מה באמת קורה שם — ולחפש יחד את הדרך שנכונה לו. כי מתחת לסיפור החיצוני יש עוד סיפור, ושם מתחילה העבודה שלי.
"מתחת לסיפור החיצוני יש עוד סיפור — ושם מתחילה העבודה שלי."
